שיתוף הילדים בעבודות הבית בימי הקורונה
האם הורה שמבקש מילדו לסדר את המטבח או לפנות את הזבל, הוא הורה טוב?
אז מהם היתרונות הנלווים לשטיפת הכלים, ומהי מטלת הבית המתאימה לכל גיל מגילאי הילדים?
לרגל השהיה האינטנסיבית בבית, כמה נקודות למחשבה לגבי ההורות שלנו.
כדאי להדפיס וללמוד, מתאים לכל זמן ועת.
אחד מהתחומים שנראה תמיד מגביל ולא נוח הוא שיתוף הילדים בעבודות הבית, כי לפעמים הכי קל לעשות לבד.
לכן בחרנו, דווקא כעת, כשכולם בבית 24/7 והעבודה בבית לא נגמרת,
להביא בפניכם תמצית משיעור שהועבר בבנין שלם על שיתוף הילדים בעבודות הבית – לימי הקורונה ובכלל.
דרך ארוכה שהיא קצרה
ילדים השותפים בעבודות הבית באופן כמעט מלא איננו חלום. זאת המציאות הטבעית והבריאה.
רבים חושבים שהורים טובים הם אלה הדואגים שלא יחסר לילדם דבר: הארוחות מוגשות בזמן, הבית נקי ומסודר,
הכביסה הריחנית מקופלת בארון, והבית "מתוקתק". שהרי – הורים טובים נותנים לילד הכול! קונים לו, דואגים לו,
נושאים עבורו את התיק, שוטפים את הכלים בהם אכל ומנקים אחריו את השולחן.
בתמונת ההורות של העולם המערבי ההורה עובד והילד נח ומבלה.
זאת ועוד, ההורים מקווים שהילד שדאגו לו כל חייו, עשו בשבילו הכול, סללו עבורו את הדרך והסירו עבורו כל מכשול –
יצמח ויהיה גם הוא אדם שנותן מעצמו, עמל וחרוץ. אך למרבה האכזבה הילד הפנים מסר אחר:
הוא למד שהוא מרכז העולם, כולם ובמיוחד הוריו המסורים חייבים לספק לו את כל מאווייו. גם בבגרותו,
הילד בן השלושים יהיה משוכנע שהוריו חייבים לעזור לו, הוא בטוח שהעולם סובב סביבו, וכולם נתבעים לשרת אותו.
לכן כדאי להפנים: הורות טובה היא זו המעבירה אחריות לילד, מאמינה בו ורותמת אותו למטלות הבית
על בסיס קבוע ועקבי. כך נבנה בילדים יסוד פנימי וערכי חשוב מאין כמוהו. אז... אם פניתם לילדים והם מקטרים
או גוררים רגליים- אל תיבהלו. שננו לעצמכם שזוהי הורות טובה.
עבודות הבית הן מתנת חיים עבור הילדים. כך נבנות בילדים קומות נפשיות ורגשיות קריטיות,
כישורי חיים שיכולים להתפתח רק בין כותלי הבית.
מה נבנה באישיות הילד כתוצאה מעבודות הבית?
אחריות: ילד המשתתף קבוע בעבודות הבית מפתח ערנות. "אימא, אני רואה שיש הרבה כלים, שאשטוף?",
"אימא, נגמרו הירקות, שאקפוץ לקנות?". ילד שרגיל לשמור על אחותו הקטנה יגלה ערנות ותשומת לב אחראית
לפעוטות שבסביבתו. האחריות הוטמעה בילד והוא יפגין אחריות בבית, בכיתה, בצבא ובחייו הבוגרים.
תחושה של ערך: צריכים אותי! יש לי תפקיד! ערב שבת, יש עוד הרבה עבודה, וכל מה שאימא מבקשת
מהילדים הוא שייכנסו לחדר ולא יפריעו. הילד רוצה לבשל ולנקות, אבל קשה לאימא להפעיל אותו,
אימא רק מבקשת ברוח הספר 'שלום לך אורחת': "רוץ וברח, אל תסתובב פה במטבח כי עוד מעט
עוד רגע קט הנה הנה תבוא שבת".
פעמים רבות אנחנו אומרים לילדים: "אתם מפריעים, רק לכו ותנו לי לעשות הכול מהר וכמו שצריך".
אמנם אנחנו עושים את העבודות מהר וטוב יותר אבל בשכר זה הערך העצמי של הילד שלנו יורד.
הילד מפנים שהוא לא יוצלח, הוא נטל. רוצים להעצים ילד? תנו לו תפקידים, והערך העצמי שלו יעלה!
גם אם תגובת הילד היא: "תעזבי אותי", ו"למה תמיד אני?", בפנים אתם תדעו שאתם בונים ילד מאושר,
ילד שיודע שצריכים אותו באמת.
למרבה ההפתעה - ילדים יודעים להפעיל מכונת כביסה בקלות, הם מסוגלים ללא כל מאמץ לבחור ירקות בסופר ולהצליח!
הם מסוגלים, אנחנו אלה שהופכים אותם ל"מומיות". אפשרו לילדים להתנסות ולהצליח – הם לא יאכזבו.
מחמאות: הרבו בחיזוקים חיוביים ובעידוד על מאמץ והשקעה. התרגלו להחמיא על כוח אישיותי שהתגלה ולא על ביצוע המטלה. המלאכות שהילד מבצע בבית הם מצע מצוין למחמאות. במקום לומר: "איזה מותק אתה שהשקית את הצמחים", עדיף לומר: "שמת לב שהצמחים יבשים והשקית אותם. לזה קוראים נטילת יוזמה, יישר כוח". במקום "תודה ששמרת על הילדים, אתה מדהים", נסו את: "שמרת על הילדים בכזאת סבלנות, והרעיונות שלך למשחקים איתם ממש מקוריים".
יצירתיות ומוטוריקה: לכמה חוגים ושיעורי העשרה אנחנו שולחים את הילדים כדי לפתח את המוטוריקה העדינה והגסה? כמה אנחנו משקיעים כדי שהילדים יפתחו יצירתיות? תליית כביסה, לישת בצק וכיבוס בגדים בגיגית הן מלאכות בית נצרכות שמפתחות באופן טבעי את המוטוריקה של הילד. אפשר לומר לילד: "תראה מה יש במקרר, ותכין לנו ארוחת ערב מעניינת" - הוא יכול להכין כריכים עם פרצופים, פלטת ירקות ועוד, כיד הדמיון הטובה עליו. חוויות מחומרים פשוטים וזמינים מאתגרות את הילדים, והילד מתרגל ליהנות ולהיבנות מכל דבר, ולא מחפש תמיד אחר סף ריגוש גבוה יותר הנמצא מחוץ לבית.
חברתיות: במקום מחשב פרטי לכל ילד, אתגרו את ילדיכם בעבודת צוות. נכון, קשה עד מתיש את ההורים לשמוע
את קולות הרקע המלווים עבודת צוות, קשה – אבל שווה! הטילו על שני ילדים לשטוף בצוותא את המטבח,
לסדר ביחד את הבית. עבודת הצוות מלווה בקיטורים ומריבות אבל התוצאות מובטחות בטווח של עשרות שנים.
משחנ"שים עם ההורים: מקום בלתי אמצעי לשיחות נפש עם ההורים הוא סביב עבודות הבית. מבשלים יחד,
מקפלים כביסה יחד, עושים קניות יחד ומדברים מלב אל לב סביב הכיור, תוך כדי קילוף ירקות למרק.
עמל, סבלנות ותהליך: בשונה מעולם האינסטנט אליו אנו מורגלים, עבודות הבית מזמנות אפשרויות רבות
לספיגת ערכים כגון עמל וסבלנות. עמידה בתור לקניות, שמירה על אחים קטנים, ניקיון ובישול דורשים סבלנות
ומלמדים את הילד על חשיבות העמל. כשהילד יגדל וייתקל במשימה שדורשת עבודה מאומצת וארוכת טווח -
הוא לא יירתע, הוא מורגל מילדות לתהליכים הדורשים מאמץ.
כישלון הוא לא סוף העולם: גם אם הילד נכשל - העוגה נשרפת, הכביסה נצבעת, המלפפונים שהוא בחר בסופר הם לא מהמובחרים ביותר והחמין שהבת הכינה יצא קצת חריף מדי... לא נורא! כל הפאשלות הן בבחינת "שכר לימוד". הילד למד שאפשר להיכשל, ליפול ולקום. הדימוי העצמי לא מתרסק מכישלון. אפשר לחוות קושי וטעות ולצאת ממנה עם חיוך. הבית והמשפחה הם הסביבה הטבעית והתומכת להתמודדות עם כישלונות, ומתוך הטעויות לומדים, והן נשארות כזיכרונות משעשעים מהעבר.
איזה כיף! הבית, על אף תדמיתו הסולידית והשבלונית, מזמן חוויות מהנות בצורה טבעית ולא קיצונית. מכונת כביסה מקולקלת היא לא דבר נחמד, אבל כיבוס בגדים בגיגית בחוץ זה דווקא ממש כיף. מלבד כל הערכים הרבים שעבודות הבית מזמנות, יש בעבודות הללו ממד לא מבוטל של הנאה צרופה. כמה נחמד לשטוף את הרצפה, אז פנקו את הילדים בקצת ספונג'ה...
איך עושים את זה?
כדי להפוך את החזון למציאות, צריך בראש ובראשונה לעשות שינוי בגישה שלנו כהורים, להבין שהשותפות
במטלות הבית היא לטובת הילדים. יש להפנים שזה הסדר הנכון והטבעי של מציאות החיים הביתית.
שינוי הגישה והבנת התהליכים הנבנים בילדים כתוצאה מעבודות הבית- הם בבחינת חצי הדרך להצלחה.
אפשר לקיים "פגישה זוגית" של שני בני הזוג, ולחשוב על הדרך ועל השלבים להטמעת השינוי בבית.
חופש מלימודים הוא זמן מצוין לשינוי דפוסים. אמרו לילדים: "הנה, עכשיו כשיש לכם יותר זמן פנוי, אבא ואימא
החליטו שמספר דברים יעברו לאחריותכם". הכינו טבלה של המטלות לפי ימים, הילדים מוזמנים להירשם תחת
העמודה הרצויה בכל יום: שטיפת כלים, פינוי האשפה, סידור הסלון, טיול עם התינוקת, קיפול כביסה.
אחרי החופשה המשיכו במסורת שהתחלתם.
שימו לב! שינוי עושים כשיש כוח: אם הכתוב לעיל הוא בבחינת שינוי משמעותי ממה שהיה נהוג בביתכם עד כה,
בחרו תקופה שתתאים להנחלת השינוי. תקופה בה יש עומס נפשי או כללי על ההורים פחות מתאימה לכך.
אפשר גם להתחיל באופן חלקי: לעשות שעה ביום שכל בני הבית עובדים יחד ושאר היום לא. או להתחיל בכך
שכל אחד נותן שעה ביום שנוחה לו עבור מטלות הבית. בכך אתם משאירים לכם גם שעות עבודה ללא הילדים,
ומחוללים את השינוי בהדרגה.
רעיונות לעבודות בית המתאימות לילדים על פי גילאים:
ראשית ודאו כי המשימות שאתם מטילים על ילדכם מתאימות ליכולתו ההתפתחותית.
משימות קשות מדי מייאשות וגורמות לבריחה מאחריות. יש לוודא שסביבת העבודה בטוחה
ושהמשימה מתאימה מבחינה בטיחותית לגילו של הילד.
התרגלו להעריך עבודה לפי המאמץ ולא לפי התוצאות וההישגים. לא מומלץ להתנות את המחמאה בהצלחה,
אלא על השקעה ומאמץ.
היו יצירתיים במטלות השונות: אם כולם מנקים ולילד בן 4 אין מה לעשות, בקשו ממנו לדוגמה לגזור ולקשט
עשרה פתקים לשם כתיבת הודעות טלפוניות. אולם, היזהרו. אל תמציאו עבודות דחק! השתדלו שכל העבודות
תהיינה אמיתיות ונצרכות. אפשר לבקש מילד לחתוך קישואים שישתמשו בהם למרק של מחר אם הוא רוצה לעזור
ואין כרגע עבודה מתאימה אחרת, אבל לא נכון לתת לו לשטוף רצפה נקייה.
גיל 2-3: מיונים שונים: סכום חד פעמי שהתערבב, למיין כביסה לפי צבעים, למיין משחקי קופסה שונים שהתערבבו.
להוריד כביסה (בגדים קטנים), לערוך שולחן בכלים לא מסוכנים, לנקות כסאות פלסטיק ארונות מטבח מבחוץ וכו'.
לעשות לחמניות מבצק. לטאטא מדרכה / רחבה. לשטוף.
גילאי 3-4: לחתוך סלט ירקות, לסדר מגירה, לתלות כביסה – דברים קטנים, לנקות עם סמרטוט סחוט דברים שונים
(כסאות כתר למשל), להתחיל לשטוף כלים, לגזור דפים להודעות טלפון, להכניס או להוציא כביסה מהמייבש,
להכין לחמניות מבצק, זיווג גרביים, לסדר נעליים לזוגות, להכין טחינה, כדורי שוקולד.
גילאי 5-6: לנקות עגלה או כיסא של תינוק, לחתוך ירקות, להכין סלט, פלטת פירות, למרוח ביצה ולפזר
שומשום על הלחמניות, להכין עוגיות מבצק, להכין טחינה, למעוך אבוקדו, לשבור קוביות שוקולד להכנת קרם,
להכין כרטיסי ברכה לימי הולדת ושמחות, לחתוך טישו לשבת.
גיל 7-8: לארגן פעילות קצרה לילד בן 3, לתלות או להוריד כביסה, להכין ביסקוויטים מרוחים בשוקולד, לסדר צלחת
של קינוחים לסוף סעודת שבת, לחתוך קישואים, לערוך שולחן יפה, לסדר מפיות בכוסות, לקלף ירקות למרק,
לערוך קניות קטנות ללא צורך בחציית כביש, להכין נרות שבת, לנקות אבק, לשאוב אבק.
גיל 9-11: לערוך קניות, לאפות עוגת שוקולד פשוטה בחושה (עד הסוף, כולל ניקיון!), להכין עוגת גבינה קרה,
עוגיות שוקולד צ'יפס, לסדר חדר ומיטות, לקחת ילד/ים קטנים לטיול קטן בעגלה או לגינה, לשטוף כלים,
לפנות את השולחן אחרי ארוחה.
מגיל 11-12 ואילך הילדים יכולים להיות שותפים כמעט בכל מלאכה.
נשמח לתגובותיכם, ואם יש לכם שאלות – אנחנו כאן לרשותכם.