שעת פינוק- משרת-אם בצל הקורונה

ארבע אימהות

 מסכנה או מרוצה
"המקום הפנימי שלי, שבו אני מקבלת את השינויים ואת הקשיים, הוא הכי חשוב. אני יכולה לחשוב שזו גזירת גורל, "איזה באסה שזה קרה דווקא לי ודווקא עכשיו", אבל צריך לבוא ממקום שמח. זה ההבדל בין להיות מסכנה ובין להיות עייפה אך מרוצה". את הדברים האלה אמרה לנו עידית, אמא לשישה, שהקורונה תפסה אותה בדיוק שלושה שבועות אחרי לידה. "האמת היא שהאתגר הזה בעיקר מעייף, אבל החיוך הפנימי משפיע על כל היום. הוא נותן כוח לקום בבוקר, נותן כוח להתמודד. הכול נראה שונה כשהגישה היא לא מרירה".

שלא תבינו לא נכון, יש רגעים של שבירה. אמנם בעלה של עידית נמצא איתה בבית, אך שני ילדיה הקטנים דורשים טיפול אינטנסיבי. הבכור רק בן עשר. "אני כל הזמן מזכירה לעצמי שאני באמת אוהבת להיות איתם. זאת הזדמנות להכיר אותם לעומק, ואפילו המריבות שלהם הן פרס".

לא למדוד כמה זמן עובר
"בשגרה יש חברים, יש בית ספר, לא צריך להתמודד עם דברים קשים. אבל המציאות הזאת, להיות בבית כל הזמן ולא לצאת, מחייבת להיפגש עם האתגרים ולהתמודד איתם", אומרת שפרה, אמא לשבעה, שמצליחה לחיות את השגרה בבית בלי מסכים בכלל. ביום-יום היא מורה בתיכון לנוער נושר. "המצב הזה מלחיץ ולא מובן, ואנחנו משתדלים לתווך את זה לילדים בצורה שמתאימה להם. אנחנו מתאמים ציפיות, מדברים הרבה אקטואליה... חשוב לנו שהשהות עם הילדים בבית תהיה איכותית. כלומר, לא למדוד כמה זמן עבר, אלא להשתדל שהזמן שעובר יהיה איכותי ומשמעותי. זאת המשימה שלנו עכשיו, וזה מה שחשוב".

-  הכול כל כך אינטנסיבי. איך את מצליחה למצוא זמן לעצמך?
הלילה הוא הזמן שלי. אני מכינה שיעורים לתלמידים שלי למחר וצריכה שקט. לפעמים דווקא בלילה הגדולים נזכרים שהם צריכים אותי, אבל אז אני אומרת להם: זהו. הייתי איתכם כל היום, עכשיו אמא לעצמה".

עכשיו אמא בעבודה
נשמע נחמד לעבוד בלילה, כשכולם ישנים? אבל מה עושים כשאמא עובדת במשרה מלאה בשעות הבוקר? זה בדיוק המצב של אפרת, שמנסה לשלב בין העבודה ובין הטיפול בילדים. הבת הגדולה שלה התחתנה בקיץ האחרון, הקטנה בת שנה וחצי. "המזל שלי הוא שיש לי ילדים גדולים, וכולם מאוד מבינים ומאוד מגויסים לעזור. הסברנו להם שכולם שותפים בבית, שהבית הוא לא רק של אבא ואמא. אני מקדישה להם הרבה זמן, אבל משתדלת לחלק את הזמן שלי לפרקי זמן מאד ברורים, מן 'אִיים' כאלה – זמן של בית וזמן של עבודה, אז אני אומרת לילדים: עכשיו כאילו אני לא פה אלא בעבודה. בדרך כלל זה עובד".

-   מן הסתם הם צריכים גם להפעיל את עצמם. איך עושים את זה?
"שעמום גורם לדברים לא טובים, ולכן כל הזמן צריך להתעסק. תעסוקה היא שפיות נפשית. אני מכוונת אותם והם עושים קייטנות אחד לשני, וכל מיני דברים משמחים... אני מגלגלת אליהם את הכדור. לפעמים אנחנו מרגישים סוג של תנועת נוער", היא מציינת בחיוך, "נוצרת כאן אחווה".

עידית, אפרת ושפרה לא נעזרות בשום סוג של מסך כדי להעסיק את הילדים. "זה לא שזה חסר להם, הם פשוט לא מכירים את האפשרות שסרטים מעבירים את הזמן", מספרת עידית.
"לאף אחד אצלנו אין וואטסאפ או טלפון חכם", מצטרפת אפרת, "המחשב הוא רק לעבודה שלי".
"דווקא בגלל שהם לא רגילים למסך הם מצליחים להעסיק את עצמם – הם משחקים בפליימוביל, בקפלות... בעלי ואני מספרים להם על המצב בעולם, מרגיעים עד כמה שאפשר", מספרת גם שפרה.

נשמע לכן בלתי אפשרי? אתן לגמרי בחברה טובה. מספרת דניאלה, אמא לשישה, מרפאה בעיסוק: "בשגרה הרשינו להם לראות סרט פעמיים בשבוע למשך עשרים דקות, אבל עכשיו- שחררתי. גם לנו וגם להם מגיע לנשום לפעמים, וסרט הוא הפוגה מהאינטנסיביות של היום". בעלה של דניאלה מורה, שניהם נמצאים בבית עם הילדים. "כל אחת והיכולות שלה, כל אחת והדברים שהיא עברה בחיים. חשוב מאוד להיות מודעת לכוחות שלך".

ללמוד מה מתאים לנו   
"זה בסדר להישבר לפעמים. גם לנו המצב מורכב ולא פשוט. אנחנו מקווים לטוב ומאמינים בו, אבל זה בסדר להיות גם לא במיטב שלנו". דניאלה מסתכלת על הימים שעברו ומוצאת בהם שינויים: "בהתחלה היה לחץ, אנשים סביבנו נכנסו לבידוד ולא הבנו לגמרי מה קורה. אבל אז הבנו שאם אנחנו פועלים מתוך לחץ – הכול משתבש. אז שחררנו קצת ולמדנו את המקום שנכון לנו. למשל הבנו שאנחנו צריכים מדי פעם זמן שקט לעצמנו – ומצאנו את הזמן המתאים לכך. בגלל ששנינו בבית אנחנו יכולים לתמוך אחד בשני".

"כשיש לי שקט נפשי, זה משפיע על הבית. בהתחלה פחדנו שיהיה משעמם, אבל כשהצלחנו להיות רגועים הם למדו גם להעסיק את עצמם. לפעמים אני מפעילה שיעור ברקע גם במשך היום. גם אם אני לא ממש מצליחה להקשיב, זה נותן הרגשה חיובית".

-  איך את מצליחה למצוא זמן לעצמך?
"לפני שבעלי הולך ללמוד אני נכנסת לבד לחדר, שותה קפה, נושמת קצת ונטענת. גילינו כמה זה חשוב לשנינו".

סוד הקסם
כשאני שואלת אותן מה סוד הקסם שלהן, כולן מציינות שלוח זמנים מלווה את היום שלהן.
"הלו"ז שלנו לא נוקשה. אנחנו כן חושבים שצריך להרגיש קצת חופש, אבל אסור לפרוץ את כל הגבולות", מספרת דניאלה, "חוץ מזה, חשוב לנו שיהיה זמן ללימוד במשך היום".
"אצלנו יש כמה סוגים של לו"ז", אומרת שפרה, "יש לו"ז יומי משפחתי, שהוא קבוע, וחוץ ממנו יש לכל ילד לו"ז לפי מה שהוא צריך". היא מציגה לנו תמונה של לוח זמנים מושקע. "הבן הגדול שלנו כתב לעצמו לו"ז לפי הצרכים שלו, שהוא מפורט אפילו יותר".
"סדר יום נותן מסגרת, מה יהיה היום", מחזקת עידית, "הילדים יודעים מה הולך להיות, ולכן הם גם לא משתעממים".

- איך אתן מצליחות לשלב את הילדים בעבודות הבית?

"אצלנו לכל ילד יש 'משימת שותפות'", משתפת עידית. "אלה דברים ממש קטנים, שהם אוהבים לעשות, ועדיין זה עוזר לי שהם עושים אותם. למשל להשקות את העציץ שלנו, או להתקשר לסבא וסבתא. ככה הם מרגישים שהם מועילים, שהם שותפים, וגם נהנים מזה".
"אני תמיד חושבת מי הכי צעיר שיוכל לעשות את המשימה", מספרת אפרת. "אני לא חושבת מי יהיה הכי יעיל, כי ברור שהגדולים עושים הכי טוב והכי מהר, אבל אז הכול ייפול עליהם. דווקא הצעירים אוהבים שאני נותנת להם 'משימות של גדולים' וזה משמח אותם. אני לא אגיד שזה תמיד פשוט, אבל התוצאה שווה את המחיר".

שאלת מיליון הדולר
בשורה התחתונה, השאלה בהא הידיעה היא איך להעסיק את הילדים במשך כל השעות האלה. לשאלה הזו קיבלנו כמה תשובות מעניינות, מוזמנות להתחבר:

חסד- "בתוך המציאות הזאת קל לשקוע ברחמים עצמיים", מספרת דניאלה, "אבל אם מצליחים לעשות בתוך זה טוב למישהו אחר – מרגישים הרבה יותר משמעותיים. חשוב לשמור על קשר עם החברים, עם המשפחה, להתקשר לסבא וסבתא ולדבר איתם. אנחנו כותבים שלטים ומצטלמים איתם, חוגגים ימי הולדת מרחוק לבני משפחה וחברים, מצלמים סרטונים ושולחים. חוץ מזה, בקהילה שלנו הצמידו משפחה מאמצת לכל משפחה מבודדת. זה לא תפקיד כל כך תובעני, אבל הוא עוזר למישהו אחר".

צנצנת מרץ- "חוץ מהדברים הרגילים, כמו הכנת בצק, משחק או יצירות, הכנו 'צנצנת מרץ'", משתפת עידית, "גילינו ששעות הערב הן שעות של חולשה ועצבים, וניסינו להתמודד עם זה. לקחנו קופסה והכנסנו לתוכה הרבה פתקים עם רעיונות למשחקים – תופסת, מחבואים, משחק בכדור... לפני ארוחת הערב אנחנו פותחים את הקופסה ומוציאים פתק או שניים, והילדים ממש מחכים לזה".

הפתעה אטומה- גם אפרת משתפת ברעיון מקורי: "אנו עושים מן ספירה לאחור לקראת פסח. הכנו כל מיני הפתעות חמץ שוות עטופות בנייר אטום. בכל יום יש לנו משימה של ניקיון לקראת פסח, וכשמסיימים אותה מוציאים שקית אחת אטומה, מגלים את ההפתעה ואוכלים אותה ביחד. עושים את זה כל ערב עד לערב של בדיקת חמץ. זה נחמד".

תמיד מעודד ומעניין לשמוע נשים אחרות, אבל הדבר הכי חשוב הוא: להתבונן לתוך עצמנו ולפלס את הדרך המתאימה לנו."ברמה הלאומית המצב הזה קצת מדאיג", מסכמת שפרה, "אבל ברמה המשפחתית הוא מתנה".