את מדריכה או מורה?

המפגשים עם הכלה לקראת חתונתה נקראים "הדרכה", בשונה מהוראה.

מורה היא האצבע המתיישרת ומכוונת לקראת מטרה ספציפית. מורה היא זו שמכינה שיעור ומעבירה אותו תוך היצמדות למטרות ולתכנים שהיא הציבה לעצמה. מורה היא זו שנותנת ציונים, מלמדת מוסר ולעתים גם מעירה.

מדריכת כלות איננה מורה. בראש מעייניה של מורה נמצא החומר הלימודי, ואילו בראש מעייניה של מדריכת הכלות נמצאת העצמתה של הכלה, וחיבור למקומה הנפשי והרוחני. לכן, כמדריכות, חשוב שנחדד לעצמנו מהי המנגינה המלווה את ההדרכה, מהי נקודת המוצא שלנו, לאן אנחנו חותרות וכיצד אנחנו מלוות את הכלות.

הכלה נמצאת בתקופה לחוצה ועמוסה, עליה למדוד את שמלת הכלה, לערוך קניות, סידורים, לימודים, להיפגש עם החתן ועוד ועוד. המדריכה איננה עוד גורם מלחיץ ומכביד שנוסף לכלה על טרדותיה. המפגש עם מדריכת הכלות צריך להיות  אי של רוגע, שלווה ונינוחות בתוך סערת ההכנות. כאשר כלה נפגשת עם המדריכה שלה היא צריכה להרגיש בנוח, להרגיש רצויה, לדעת שהאוזניים כרויות לה והלב פתוח אליה באהבה.

המדריכה אינה שופטת את הכלה, לא מוכיחה אותה ישירות או באמצעות רמזים לגבי מה שחשוב או שולי בעיני המדריכה. אמירות כמו: "את מוציאה המון כסף על הסרת שיער בלייזר" או "כדאי לך לבחור בתזמורת מעולה, כי העיקר בחתונה הוא השמחה ולא האוכל", "ממש מצחיק אותי לראות את כיסויי הראש שנראים כמו סרט" – אלו הן אמירות שיפוטיות שאינן במקומן. אם עבור הכלה טיפול בלייזר הוא החשוב ביותר, נכבד אותה ואת החלטותיה. לעולם אין להביע הסתייגות מן ההכרעות שהכלה קיבלה. אנחנו מדריכות, לא מורות או מפקחות.

אל תדברי על עצמך ועל סולם הערכים שלך כמודל אידאלי: "אני בבית עם הילדים שלי וזה הדבר הכי טוב למשפחה", "בעלי לומד בישיבה שלושה סדרים ביום, ואני אומרת לך, זה בונה את הבית מבפנים" - הנפת דגלים בהם את מאמינה כמדריכה אינה מועילה לכלה, ולעיתים היא אף יוצרת ריחוק וניכור בינך לבין הכלה. העמדה הנפשית הנכונה של המדריכה איננה "אני יודעת מה נכון", אלא - אני כאן בשביל הכלה. ללוות אותה, להאיר בפניה מידע שהיא איננה חשופה אליו ולעזור לה לקבל את ההחלטות שיתאימו ביותר לזוג החדש שנולד פה לנגד עינינו ממש.