מכינים את עצמנו ואת הילדים לפורים
הרב אוהד תירוש
א. ריבוי שמחה
"משנכנס אדר מרבים בשמחה" – הדגש הוא על "מרבים", כלומר: תוספת על הרגיל. ראוי וטוב שתורגש בבית ובגן תוספת שמחה מעבר לרגיל בימות השנה, באופן נעים ומאוזן, ולא בצורה של השתוללות חריגה ושיבוש הסדרים.
השלב הראשון הוא חיזוק השמחה הרגילה. לשם כך צריכים הבית והגן להתנהל כל השנה בשמחה, כדי שיהיה את מה להרבות באדר..
שמחה פשוטה זו צריכה להתבטא בקבלת הפנים לילדים, בברכות, בלימוד התורה – כולם יכולים להיעשות בתוספת נופך עדין של שמחה מיוחדת, בחודש אדר.
אפשר להוסיף שינויים קטנים, לא מוגזמים ולא מוחצנים, כמו ריקוד פתיחה, סיום של פעילות וכדומה. לא הדרמטיות או הפנטסטיות של אירועים יזומים "לכבוד" פורים יעשו את השמחה האמתית.
שמחת אדר צריכה להשתלב ברצף החיים הרגילים של הילדים ולא לנסות להפתיע בדברים יוצאי דופן.
ב. דגשי תוכן ללימוד המגילה עם הילדים
מה נדגיש ומה נטשטש כשאנו מספרים את סיפור מגילת אסתר לילדים?
א. משתה אחשוורוש: משתה אחשוורוש וסילוק ושתי – זהו הרקע והתשתית לכל תרבות השקר הפרסית, אולם לילדים – יסופר כרקע בלבד.
ב. סילוק ושתי: אין להיכנס לפירוט המאבק בין ושתי לאחשוורוש, וגם לא למדרשי חז"ל על התנהגותה של ושתי. זה לא מתאים לילדים.
ג. מרדכי: "איש יהודי" (פרק ב') – יסוד חשוב מאוד! שמירת הזהות היהודית בכל מצב, בגאווה ובצניעות. יש להדגיש את האמונה והאומנות ('ויהי אומן') מתוך אהבה ורחמים.
"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" – לימוד על האמונה והביטחון.
ד. אסתר: צניעות ועדינות. חוט של חסד. כאן אפשר וצריך להרחיב ממדרשי חז"ל. מסירות הנפש של אסתר. כשרואים אח, גם אם הוא חוטא, כשהוא בצרה – אסור להחריש.
ה. המן הרשע ואחשוורוש: אין להיסחף בהדגשת הרוע או הטיפשות של אחשוורוש. איננו בונים את חינוכנו על זוועות ואימה. מאידך, לא להעלים או לטשטש את דמותו והרוע שבה. לכן, חשוב להדגיש: עיקר סיפור המגילה צריך להיות מרוכז באמונת מרדכי ומסירות הנפש של אסתר, ולא בטיפשותו של אחשוורוש או בדמותו ורשעותו של המן.
ו. תפילה: זעקה ותפילה לה' בזמן צרה – זה המקום לעריכת תפילה – להיות "ילדי ת"ת של מרדכי".
ז. ה' תמיד איתנו: "בלילה ההוא נדדה' שנת המלך" – ה' לא עוזב את עם ישראל בצרה. לשיר ולשנן בכל הזדמנות: "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב".
ח. מוסריות: "ובביזה לא שלחו את ידם" – גם כשנלחמים איננו חיות ודחופי יצרים. הכול - מתוך אמונה, מוסר אלוקי וקדושת מרדכי ואסתר.
ט. היחס לנס: הכרת הנס, שמחה בנס, הודאה על הנס.
י. תגובת היהודים לנס ומצוות היום: בחציו השני של פרק ט', עוסקת המגילה בעיקר במעשים שננקטו אחרי ההצלה, ובהלכות שנקבעו על ידי מרדכי ואסתר כתוצאה מכך.
ג. חווית המגילה ונס הפורים
הילדים צריכים לחוות את אירועי המגילה ולא רק לשמוע את סיפורה. זהו הזיכרון החי. בגנים רבים מקובל לעצב את הגן כארמון ולספר בתוכו את סיפור המגילה או להציג את חלקו. בגנים יהודים-ישראליים לא בונים את ארמון אחשוורוש.
המוקד מבחינתנו אינו אחשוורוש והמן אלא אסתר ומרדכי (אמונה ומסירות נפש). ממילא, משתה אחשוורוש ומה שסביבו אינו העיקר בתוכן לילדים. במקום הארמון יש לעצב בגן ואת הגן, כמקומות חשובים אחרים, לדוגמה: בית מרדכי ואסתר, תלמוד התורה של מרדכי, שער המלך, כיכר העיר וכדומה.
כדאי לעצב פינות שונות כאתרים אחרים מהמגילה. שם אפשר להחיות ולהציג עם הילדים אירועים שונים מהמגילה.
מעבר להכרה הפשוטה של התגלגלות האירועים, הילדים צריכים לחיות את הליכת אסתר לארמון, את זעקת ותפילת מרדכי, את הצום ולימוד התורה. כך ניתן לערוך את הלימוד של הגן או חלקו ב"תלמוד תורה של מרדכי". ניתן לערוך תפילה בעת צרה. ניתן ללוות את אסתר לחצר המלך ועוד.
האירועים לא צריכים להיות ארוכים או דרמטיים, אלא פשוטים וניתנים לחוויה. במסגרת זו יש מקום לתחפושות בגן – בהצגות של האירועים מהמגילה.
ד. תחפושות ושיתוף הילדים במשלוחי המנות
תחפושות:
יש להתמקד בתוכן ולא בצעצועים מסביב. פשטות אמיתית בתחפושת, במסיבות, במאכלים, בתיקים, בלבוש – היא יסוד חשוב ומרכזי בחינוך שלנו. תחפושת נוצצת, מפוארת או ראוותנית מקלקלת את הילד ומבלבלת אותו. הוא נשאב למוחצנות במקום לתוכן שהתחפושת מבטאת. המחנך האמיתי נותן לכל ילד את מקומו ואת התפעלותו ממה שלבש, גם אם הוא פשוט וקל. הילד הוא תמים וטהור ואינו זקוק לכל כך הרבה כיסויים. הוא כבר שם ומספיקה לו פיסת בד פשוטה.
משלוחי מנות:
משלוח מנות הוא משלוח מתוך מנות מהסעודה שהכנו לעצמנו – "וגם משלוח מנות הוא בשבת (של פורים משולש), כי המנות הן מהסעודה" (משנה ברורה בשם מהר"ל אבן חביב). כלומר, מהסיר שבישלנו לעצמנו כמות גדולה לסעודת פורים, נפריש גם לאחרים. ממתקים הם רק קינוח ותוספת קטנה. עיקר המשלוח – מנות אוכל פשוטות, כמו המנות העולות על שולחננו.
היסוד לכך הוא, שמתוך שמחת סעודת פורים - שמחה בה' ובנס – אנו שולחים מנות מהסעודה. זוהי המשכת השמחה והחסד שאנו עושים לאחרים, כמו שעשה ה' עמנו.
בגן: כאמור, חשוב לערוך בגן סעודת פורים. מתוך סעודה זו עצמה וממנותיה – שגם בהכנתם ייקחו הילדים חלק פעיל – יכינו הילדים בעצמם משלוחי מנות, ויחלקו אותם איש לרעהו או להורים או לנזקקים. כך הסדר הנכון גם בבית.
בבית: מלבד השיתוף בהכנה, הילדים צריכים להיות חלק פעיל גם ובעיקר במשלוח המנות!
טוב משלוח מעוך על ידי ילד שחי את מצוות החסד בידיו ורגליו, ממשלוח הדור ומהודר, שהובא על ידי אביו בלי נוכחות והשתתפות הילד!
נדגיש שוב – במשלוח מנות, כמו במתנות לאביונים, ראוי לחלחל לילדים כבר מגיל צעיר, שהעיקר הוא לדאוג לנזקקים – שכנים גלמודים, חד הוריות, זקנים – ורק אחר כך לרֵעים.
ולסיום, ימי הפורים, הפור האלוקי, והמגילה הם המעבר של חיי העם מתורה שבכתב לתורת חיים שבעל פה, שממשיכה לחיות אותנו עד עת קץ, ובזה ערכם הנצחי.
פורים שמח!
מתוך החוברת "דגשים חינוכיים לגיל הרך" מאת הרב אוהד תירוש.