שאלה של איזון אם נשאל אדם איזו תקופה דומה ומזכירה לו את ימי ספירת העומר? סביר להניח שהוא יענה: "ספירת העומר דומה לימי בין המיצרים, ימי האבלות על חורבן המקדש". בתודעה הכללית ימי ספירת העומר נתפסים כימי אבל - לא מתחתנים, לא מסתפרים ומתגלחים, לא מקשיבים למוסיקה ועוד. האם פעם חשבתם שימי ספירת העומר הם ימי חג? מין חול-המועד ארוך? כותב הרמב"ן: "...וציווה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה', ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתיים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש" (ויקרא כ"ג, לו). ימי ספירת העומר הם ימים של התעלות רוחנית, ימים מיוחדים המחברים בין לידתנו הגשמית לבין נפיחת הנשמה הלאומית בקרבנו- ביום מתן תורה; במקורם הימים האלה הם ימי שמחה עילאיים, ימים של התרוממות, של עלייה בשלבי הסולם ממצב של עבדים היוצאים ממצרים ועד למצב בו העם כולו זוכה להתגלות נבואית למרגלות הר סיני.אמנם בימים עברו, בחלק מימי ספירת העומר השתוללה מגפה נוראה שפגעה אנושות ברצף העברת התורה שבל-פה. מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא הוא המקור למנהגי האבלות שבספירה. ואתו באה תודעה של צער המתבטאת במנהגי האבלות. אבל אנחנו, עם ישראל, מלומדים בחיים שיש בהם שתי תודעות הנראות סותרות. "בדמייך חיי"! חיים ודמים, לידה ומוות משמשים בערבוביה. ואולם, לא כל מוות הוא חידלון חיים, כמו שלהבדיל, לא כל בלגן הוא סימן לאי סדר [היזכרו בערב בדיקת חמץ בבית...]. לפעמים חורבן הוא אפילו סיבה לצחוק במבטו העמוק של רבי עקיבא. בחודש אייר אנחנו הולכים על חבל דק מהרבה בחינות. יום אחד שרב ולמחרתו האימהות מתחרטות שהעלו את המעילים לארון הגבוה. כך הדברים בטבע וכך לעיתים בעולם הרוחני. ביום אחד אנחנו מתייחדים עם זכרם של חללי צה"ל ומיד אחר-כך אומרים הלל ומניפים דגל כחול-לבן. צד אחד בנפשנו שמור לאלפי תלמידי החכמים שמתו בימים אלה וצד אחר סופר בהתרגשות ובשמחה לקראת היום הגדול- יום בו ניתנת התורה בכל שנה מחדש. בתוך עמידה כפולה זו, של צער ושמחה, אנחנו סופרים, מחכים ומצפים, ובונים את עצמנו לקראת שבועות. לומדים בכל שבוע פרק אחד ממסכת אבות, ומסיימים [אצל האשכנזים] את ששת פרקי המסכת ממש עם חג מתן תורה. בונים עוד נדבך בעבודת המידות - דרך הארץ שלנו - כי היא זאת שקודמת ומכינה לקבלת התורה. בוחרים מידה או התנהגות שברצוננו לשפר או להבליט עוד יותר בחיינו האישיים, הזוגיים והמשפחתיים, - "שבוע עזרה הדדית", "שבוע שבחים" ועוד. מכינים לוח 'ספירת העומר', מסמנים את הימים ומרגישים את ההתקדמות. שמחים בצעידה, זוכרים שאנחנו במין חול המועד ארוך, שבו משתפרים ומתכוננים ליום הגדול, יום מתן תורה. נסיים בדברי ה"שם משמואל": "ואף אדם שאינו מרגיש בתועלת הספירה וטהרתה, יש לו להאמין שנשמתו נטהרה בהכרח בימים אלה מעט או הרבה, וזה ייתן לו חיזוק גדול להתחיל מחדש לגמרי".