תשובה:
אכן, בימי הקיץ ההוצאות גדולות! ההוצאות אלו מהוות גורם מְזַמֵן החושף בפנינו את סוגיית בנין היחס הנפשי הנכון לכסף. אומנם החופש הגדול הצורך ביציאה לנופש, רכישת ציוד לבית-הספר, ביקורים באתרים, טיולים וכו' מפגישים אותנו חזיתית עם סוגיה זו, אך נכון לבנות אצל ילדינו (כמו גם בעצמנו...) יחס נפשי נכון ומאוזן לכסף כל השנה.
להלן כמה התייחסויות לשאלתך:
1. השיקולים בנוגע לדרכים בהם נבלה בחופש; מה נקנה ומה לא נקנה? היכן וכמה? הם מגוונים ורבים. לצורך קבלת החלטה, עלינו כהורים להתחשב בגיל ילדינו, בטעם שלנו, בצורך החברתי, משפחתי, העקרונות הערכיים שלנו וכו'... כמו כן ודאי שההחלטה עד כמה לשתף את ילדינו בכל השיקולים הנ"ל טעונה ברור זוגי, והיא תשתנה ותתגבש בכל שלב בחיינו בהתאם להכרותינו עם עצמנו, עם ילדינו ועפ"י גילם. כמו ביתר הבחירות שלנו, גם בנושא הכספי נשתף/לא נשתף את ילדינו ע"פ המכלול הנ"ל. [לעיתים מה שיהיה נכון עבור ילד אחד יהיה טעות לגבי האחר]
2. במידה וההורים החליטו לשתף את ילדיהם- חשוב לא לעורר בילדים מתח ודאגה- אלא לתאר את המציאות. למשל אמירה כגון: "החלטנו לקנות מחשב חדש- ולכן הקיץ הזה אנו ניסע לגיחות יומיות ובסופן נחזור כל ערב ונישן בבית, ובכך נחסוך את התשלום עבור הלינה" היא אמירה עניינית שניתן להעביר אותה לבני הבית ולהסבירה לפי הצורך. לא נכון לומר: "מאוד חסר לנו שהקיץ לא נשכור חדרים במטולה, אני מרחמת עליכם שתפסידו חוויה זו..." או "אם היו לנו אפשרויות כפי שיש למשפחת לוי אז..." אלא נקרב את ילדינו להבנה שיש סדרי עדיפויות בחיים ואי אפשר תמיד- הכול, וכרגע בחרנו להשקיע על פי סדר העדיפויות הזה. גם אם הילד יצטער, קרוב לודאי שההבנה שיש ונכון לקבוע סדרי עדיפויות תחלחל ותתיישב בדעתו- ותוכל לשרת עוד הבנות חשובות בבנין אישיותו.
3. לאו דווקא התוכן הוא היוצר את היחס- אלא המנגינה, הטון, שפת הגוף, עד כמה מרבים לחזור על הדברים, לטוב ולמוטב. לכן אם תתלווה לדברים נימה מתייסרת, מתלוננת וכדו' ילדינו יסיקו מכך שאנו דואגים/ כעוסים/ מתוחים- וממילא גם להם יש סיבה טובה לדאגה. ככל שנלווה את דברינו בטון נעים ובטוח ב"מנגינה" המתאימה כך המסר יישמע וייקלט.
4. נכון לחנך את הילדים להערכת המאמצים של ההורים לספק את צרכי המשפחה מתוך דאגה כנה לשלומם של בני הבית. לדוגמה נשוחח עם הילדים על שמירת רכוש וציוד בבית ובחוץ. זאת הדרך לבניית אחריות אצל הילדים ותובנה שמה שסובב אותנו הוא בעל ערך ולכן עלינו להיות שותפים בשמירה על קיומו. מגמה זו- של תשומת לב למאמץ שעושים ההורים כמו גם הגדלת האחריות לשמירה על הקיים מסייעת להקנות ערך נכון לכסף כאמצעי המאפשר את סיפוק צרכינו ולא כמטרה עצמאית.
5. אצלנו בבית נהוג לומר "למה שצריך - יש כסף !- למה שלא צריך – אין…"
כלומר לחנך את עצמנו לברר עד כמה מוצר/ רצון זה או אחר אכן נצרך, ולפיכך לקבוע את סדר העדיפויות שלנו. הדבר מרגיע- שכן נמצא תקציב למה שנציב בהגדרתנו כנצרך. אולם נבהיר לעצמינו, מה מתוך השאיפות שלנו איננו באמת נצרך ומתברר שיש לא מעט שאיפות לדברים שאינם נצרכים...
6. בכל מקרה נכון להתחבר להרגשה של הילד, אם הוא מביע צער/ אכזבה על חלומות שלא יוכלו (אולי לא כרגע) להתגשם- יש להיות איתו, לשמוע, לשקף את הרגשתו, ולאפשר לו לבטא את מה שהוא מרגיש. רק על גבי זה יהיה ניתן, בהמשך, לקדם אותו ולאפשר לו לראות את הדברים במבט נוסף.
בהצלחה
גילה ששר
לתאום פגישת ייעוץ אישי, ניתן להתקשר :627152502-
ניתן להפנות שאלות לצוות היועצות של מכון בניין שלם
בכתובת:naamavidan@gmail.com
נשתדל לענות לשאלותיכם במכתבי התפוצה הבאים