תשובה:
תשובת אסתי ארנד, יועצת המכון:
שלום לך, טוב שאת פונה אלינו ומבקשת עזרה בצורה יסודית ומקצועית, מפני שאף פעם לא מאוחר מדי לתקן.
את נמצאת בשלב שבו הילדים פורשים כנפיים ועפים לדרכם, הקן מתרוקן ומחייב היערכות מחודשת.
נשמע שאת חווה תחושת כישלון, למרות שעשית כמיטב יכולתך והשקעת את כל-כולך. את מרגישה שאת לא בסדר, אך דעי לך שגם כיום את יכולה להתחיל ללכת בדרך חדשה, ולהגשים את חלומך: שיהיו אהבה והבנה במשפחה, שהמשפחה תהיה מאוחדת. גם אחרי שנים רבות יש מקום לפריצת דרך, "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן". יש תקווה – מפני שיש בך רצון חזק, את משקיענית! ורואה שלמרות הכל יצאו ממך ילדים ערכיים ושומרי תורה ומצוות.
אני רוצה להציע לך כמה נקודות התבוננות:
ראשית, לא תמיד הדרך בה הולכים ילדינו משביעה את רצוננו. נשמע מדברייך שאת מאוכזבת מהתנהגותם ומיחסם אלייך, ומכאן הרצון שלך לשנות אותם. אך עלינו להבין שילדינו הבוגרים בוחרים את דרכם, ותפקידנו הוא לקבל אותם ולכבד את המסלול שלהם, גם אם הוא שונה מהדרך שלנו, וגם אם הוא לא כפי שדמיינו לעצמנו.
שנית, דבר משמעותי נוסף: כדאי לבדוק מה בהתנהגות שלנו כהורים מפריע לילדים שלנו. האם זו התערבות יתר, האשמה, אולי הם מרגישים שאת מאוכזבת מהם ולכן לא מתחשק להם להיות קרובים לבית המוצא. "אתם לומדים כל כך הרבה תורה ולא מכבדים", או "למה אתם לא באים יותר" – אלה משפטים שלעתים רק מרחיקים. ההערות והביקורת יוצרים קרירות ביחסי ההורים והילדים.
שלישית, כשילדים יוצאים מבית ההורים הם יוצאים לחיים אחרים, וצריכה להיות איזו הבדלה-הבחנה בין מה שקורה בבית ההורים לבין מה שקורה בביתם של הילדים. להורים לא תמיד קל לשחרר ולהבין שזה כבר לא באחריותם, ולכן לעתים ההורים "מחזיקים חזק", אבל כשמחזיקים חזק – הילדים בורחים... וכשמשחררים – הילדים יכולים לבוא מרצונם החופשי, בשמחה ובטוב לבב.
באופן מעשי: נסי לראות דברים טובים אצל ילדייך, שאפשר לשבח אותם עליהם. הוקירי את בתך שבעלה לומד תורה, על כך שהם משקיעים מאמץ רב בעבודה, לימודים, פרנסה וגידול ילדים קטנים. הראי להם את המקומות שבהם את שבעת רצון מהם. במקום להעיר – נסי להאיר. במקום לשאול מיליון שאלות: "מה עשיתם, לאן הלכתם, מה קניתם" – נסי לספר להם דברים מעניינים שקרו לך, או במשפחה. במקום לומר "אולי תבואו כבר לשבת, למה אתם לא באים", תאמרי – "הבית שלנו פתוח, מי שבא מוזמן בברכה".
הביעי שביעות רצון כלפיהם: "איך הילדים שלכם חמודים". ספרי לנכדייך כמה את מעריכה את הוריהם: "איזה אוכל טעים אימא הכינה לכם", "איזה אבא טוב יש לכם". הרעיפי חום ואהבה והימנעי משיפוט ומביקורת, כך תוכלי ליצור קשר גם עם נכדייך כשהם עדיין רכים.
תפקידך הוא להאיר פנים לילדייך, לכלות, לחתנים, לנכדים. ואני בטוחה שכשם שהשקעת בגידולם, תוכלי גם עכשיו להשקיע ולהיות בעין טובה כלפיהם – כך שגם הם יוכלו לפתח את העין הטובה וההערכה שלהם כלפייך.
העליתי בקצרה נקודות מרכזיות, אשמח לפתוח את הנושא בהרחבה ואני מזמינה אותך לקבוע פגישת ייעוץ במכון.
(אפשר לקבוע גם ייעוץ טלפוני, למי שמתגורר רחוק(.
בברכה,
אסתי ארנד, יועצת מכון בנין שלם