ילדים, מי רוצה לעזור?

תשובה:
האווירה המשפחתית וההרגלים שאנחנו מקנים לילדנו משפיעים על העזרה שלהם בעבודות הבית. כשהאווירה בבית נינוחה ורגועה וילדים שומעים מאתנו משפטים של שביעות רצון יש יותר סיכוי שהם ישתלבו בעבודות הבית ,חפשו הזדמנויות בהן הילדים עוזרים במשהו ואמרו להם:
"כמה נעים שהורדת מהשולחן את הצלחת שלך",
"תודה שהלכת למכולת וקנית לנו ביצים וחלב".
"אני מקווה שנהנית ושמחת כשתרמת ועזרת למשפחה".
ילד בטבעו רוצה לעזור הוא מרגיש מועיל וכך הוא יוצר לעצמו תחושת שייכות למשפחה דרך העזרה שהוא מגיש.
"את הבגדים מניחים בסל הכביסה", "את השמיכה פורסים כך..." וכדו',
הימנעו מתלונות: "למה אתה אף פעם לא עוזר, מוריד, מסדר?"
ילד ששומע את אכזבת הוריו יירתע מלעזור.
אפשרו בחירה: אתה מעדיף: "תפקיד זה או אחר?"
"רוצה להדיח כלים או להכין סלט ירקות עסיסי לארוחת ערב?"

ועכשיו לקראת פסח הקרב ובא , שבו עם עצמכם ותכננו , לאחר מכן שבו עם ילדכם והכינו תכנית:
מה אפשר לדחות לחופש הגדול? מה יש לנקות, מי לוקח על עצמו משימה זו או אחרת, מה לוח הזמנים שעל פיו צריך לפעול?
תנו לילדים הרגשה שאתם משפחה שפועלת בשמחה, הגדירו משימות, קחו בחשבון שילד בן 14 יכול לעזור יותר מילד בן 6.
תנו הרגשה שלעזור זו זכות, אפשר ליהנות מהניקיון , כיף להיפגש עם מגירות וחפצים שכבר שכחנו, נעים לטפס ע"ג הסולם כדי לנקות מקומות גבוהים (היזהרו מצניחות), ילדים אוהבים לנקות במים (היזהרו מהצפות) אוהבים לשאוב אבק וכדו'.

כדאי לתת לילדים לבצע משימות אהובות: מי מוכן לשמור על התינוק בן ה- 2? (יש עזרה גדולה מזו?!) וכן משימות מוגדרות.
מפעם לפעם ניצור סיכום: מה הספקנו לעשות היום?
נעודד כל ילד על העשיה שלו, נדאג לאוכל טעים וכיפי אחרי פרק זמן של עשיה, ואולי נצא "ליום טיול מהנה בין ניקיון לניקיון" ?
אם היום לא הספקנו מחר נשלים את המלאכה!
תודה לכל ילד ."כמה יפה עזרת", "כמה התקדמנו בזכותך".