תשובה:
שלום לך אימא יקרה!
לכל גיל קסם משלו, כך גם לגיל שנתיים-שלוש.
"גיל שנתיים האיום" מבטא את העמדה הנפשית שלנו המכילה פחד, מתח, חשש ודאגה:
"מה יהיה?"
"מתי יגמר הסיוט הזה?"
"איך נעבור את התקופה הקשה המחכה לנו?"
אכן לגיל שנתיים-שלוש יש אפיונים מיוחדים:
סקרנות שמלווה בשאלות אין ספור, רצון לשליטה, סרבנות ובנוסף קניית ידע והבנות על החיים.
קחו שלב זה בקלות ובשמחה על ההתפתחות הטבעית הכל-כך מצמיחה ומאפשרת התקדמות.
עלינו לבחון מהי המטרה של בתכם בהתנהגותה המפריעה.
הצורך הבסיסי של הילדה הוא קירבה, אהבה, ושייכות למשפחה.
בשנתה הראשונה, כשהייתה בת יחידה, היא זכתה ליחס אישי ובלעדי.
כשהצטרף אח חדש למשפחה, הבכורה מרגישה שינוי משמעותי: מבחינתה - האהבה מתחלקת בינה לבין אחיה, והקנאה שלה כלפיו מתגברת כשהתינוק מורגש ופעיל יותר.
הילדה שלנו זוכה ליחס דרך התנהגותה המפריעה. כשהיא מרביצה וזורקת צעצועים לכל עבר, אנחנו מודאגים ממנה, מעירים לה ומתעסקים בה. עלינו לנתק את הקשר איתה דרך התנהגותה השלילית, ובמקום זה לפתח ערוצי תקשורת ביוזמתנו.
הזמיני אותה לסיפור, הכיני לה מקום לידך כשאת מאכילה את התינוק.
הציעי לה לעזור לך בטיפול בו:
"חמודה, הביאי לי את המגבת בבקשה".
"עזרי לי להרגיע את התינוק, חפשי את המוצץ שלו", וכדומה.
הביעי את שביעות רצונך ממנה:
"את כל כך מתוקה, אני אוהבת אותך, את הילדה הגדולה שלנו..."
(רצוי בליווי חיבוק גדול...)
כשבתך הגדולה תטפל בתינוק ותתרום למשפחה, היא תרגיש שיש לה מקום בבית, והצורך שלה להכות אותו ואתכם יפחת. מנעי ממנה בצורה עניינית כל דבר שלא מקובל:
"אצלנו בבית לא מרביצים! לא זורקים צעצועים"!
הגבירי את המבט על החלקים היפים שלה, ספרי לה כמה את רואה בה ילדה שאפשר לסמוך עליה, האמינו בה, ובביתכם תהיה אהבה ושמחה, יציבות ושלווה.
בהצלחה רבה!
אסתי ארנד, יועצת מכון בנין שלם